1. ערעור על החלטת הנאמן, לביצוע הסדר הנושים של החברה, עו"ד אמיר פלמר, אשר אישר את מלוא תביעת החוב של המערערת וקבע את נשייתה במעמד של נשייה בלתי מובטחת, תוך דחיית טענת המערערת, כי זכותה לנשייה מובטחת מכח המחאת הזכות בה היא אוחזת.
2. העובדות הרלוונטיות לעניינינו הן כדלקמן:
ביום 8.11.12 ניתן נגד החברה צו להקפאת הליכים ועו"ד אמיר פלמר מונה כנאמן להקפאת ההליכים.
ביום 27.1.13 אושר הסדר הנושים ועו"ד אמיר פלמר מונה כנאמן להסדר הנושים.
עוד טרם הקפאת ההליכים, ביום 29.5.12 ו-4.6.12 הוציאה עיריית בני ברק הזמנת עבודה לחברה, לאספקת קרוואנים ועבודות נוספות בעלות כוללת של 1,104,505.60 ש"ח (כולל מע"מ).
ביום 24.9.12 סוכמו תנאי התשלום, באופן שישולם 50% עם הצבת המבנים והחשבון הסופי ישולם עם מסירת המבנים.
בסמוך ליום 27.6.12 חתמה החברה על "
כתב המחאת זכות בלתי חוזר", בה הצהירה, בין היתר, כי "
הננו מצהירים כי המחאה זו וביצועה נועדו להבטיח אשראי שניתן מאת איסכור שירותי פלדה בע"מ לחברת ישראמרין יצור מבנים 3000". כאן באה תוספת בכתב יד "
עבור הקרוואנים של עיריית ב"ב".
3. בהחלטתו קבע הנאמן כי בעת מתן צו הקפאת ההליכים, הקרוואנים היו מצויים בהליכי יצור וטרם סופקו לעירייה. על כן, במועד זה העירייה לא היתה חייבת הסכום לחברה מאחר ולמערערת נתנה אך המחאת זכות על הכספים האמורים להתקבל, (ללא שעבוד של זכויות החברה על פי ההזמנות) - הקרוואנים שטרם סופקו, הם רכוש החברה ולא של המערערת. כך גם הכספים שיתקבלו תמורת אספקתם, ואין לאפשר מצב בו קופת ההסדר תשלם למערערת כספים שהתקבלו לאחר מועד צו ההקפאה בגין עבודות שבוצעו לאחר הצו ו/או בגין ציוד או חומרים שבעת מועד צו הקפאת ההליכים היו של החברה. לחילופין, קבע הנאמן כי המחאת הזכות מוגבלת לאשראי שניתן עבור הקרוואנים של עיריית בני ברק ומאחר והיקף האשראי עמד על 45,000 ש"ח (מאוחר יותר העמיד הנאמן את סכום האשראי על 58,000 ש"ח), מנועה המערערת מלטעון אחרת.
לחילופי חילופין טען הנאמן, כי היה ויקבע כי למערערת זכות קדימה במלוא היקף ההזמנה, הרי שיש לנטרל את סכום המע"מ, וכן את ההשקעה שהוצאה על ידי קופת ההסדר להשלמת העבודות, סכומים שאינם סופיים, משהעבודות טרם הושלמו.
טיעוני הצדדים
4. המערערת טוענת, כי היקף העבודות לגביהם נערך מסמך המחאת הזכות זהה לסכום שאושר על ידי הנאמן ואין מחלוקת שהמחאת הזכות נערכה כדין ואף עיריית בני ברק אישרה את המחאת הזכות והתחייבה לפעול על פיה.
המערערת סבורה כי המחאת הזכות מתייחסת למלוא היקף ההזמנה, לאור מכתב החברה מיום 6.6.12 (נספח 8 לבקשה) ולאור העובדה, שבכתב ההמחאה לא סויג הסכום.
עוד נטען כי קביעת הנאמן סותרת את הסדר הנושים שם נקבע כי המערערת זכאית לסכום נטו של 0.7 מליון ש"ח, בגין המחאת הזכות, סכום שהסכים לו גם הנאמן.
מוספיה המערערת, כי היא זו שמימנה באשראי את פעילות החברה לאחר קבלת המחאת הזכות, בסכום העולה על סכום ההמחאה ורק בחודשיים יוני-ספטמבר, סיפקה לחברה סחורה בשווי של למעלה מ-1.7 מליון ש"ח. לאחר החתימה על מסמכי המחאת הזכות ובהתבסס על המחאה זו המשיכה ליתן אשראי חדש, ובכך גדלה מצבת נכסי החברה - עת הוגשה בקשה להקפאת הליכים - באשראי כה משמעותי. אם אכן התכוונו הצדדים להגביל את היקף המחאת הזכות לסך של 45,000 ש"ח, כטענת הנאמן, המסמך היה מנוסח בהתאם.
עוד נטען כי המחאת הזכות יכולה לחול גם על זכויות עתידיות ולכן, מעת עריכת ההמחאה הבלתי חוזרת, וכל עוד לא שולם לה מלוא הסכום, המערערת היא זו שאמורה לקבל התמורה מעיריית בני ברק והקפאת ההליכים לא איינה זכות קיימת של נושים, משלא התבקש ביהמ"ש לקבוע, כי מדובר בנכס מכביד.
המערערת גם חולקת על עמדת הנאמן כי יש לנטרל את שיעור המע"מ, מכיוון שהנאמן בטיעוניו אלה מנסה לשנות את המחאת הזכות ואין לאפשר מצב בו קופת הקפאת ההליכים תיהנה מנכסי המערערת.
לגבי הפחתת השקעות קופת הנאמן בהליך יצור הקרואונים, הרי גם לשיטת הנאמן, הסכום העודף, מעבר להשקעה לסיום הפרויקט, הינו 700,000 ש"ח
5. הנאמן בתגובתו חוזר על עיקרי ההכרעה בתביעת החוב וסבור, שככל שבית המשפט ידחה הטענה, כי אין המערערת יכולה לטעון לנשיה מובטחת או לקדימות בכספים שישולמו על ידי עיריית בני ברק, הרי שזכאית היא, לכל היותר, לסכום של 58,000 ש"ח בצירוף מע"מ מהכספים שיתקבלו מעריית בני ברק, שכן זה האשראי שהועמד על ידה לביצוע פרוייקט הקרוואנים של עיריית בני ברק.
6. הכונ"ר סבור שאין צורך לדון בשאלה, האם מועד גיבוש הכספים העומדים לזכות החברה בעיריית בני ברק הוא עם מתן צו הקפאת ההליכים - כעמדת הנאמן, או כעמדת המערערת, שאין מדובר בהגבלת זמן ויכול הנמחה לממש את המחאת הזכות גם במועד המאוחר למתן צו הקפאת ההליכים.